עמוד הבית > ביוגרפיה

פרופ' בועז טל  2012-1952

boaz בועז טל היה צלם-אמן, אוצר ומרצה בכיר. כצלם זכה טל להכרה והשפעה רבה בתחום הצילום בישראל מתחילת שנות ה-80. הנושא המרכזי בגוף עבודותיו לאורך 30 שנות יצירתו הוא זהויות במשפחה. הוא בחן את זהותו, מגדרו, תפקידים חברתיים של "אישה" ו"גבר" ויחסי הורים-ילדים. בנוסף, עסק טל בנורמות ותפיסות לגבי הגוף האנושי בחברה והשפעתו של סרטן השד על הגוף ועל הייצוג שלו מול החברה.

טל היה צלם נדיר, פורץ דרך ומוביל בתחומו בגלל בחירתו לעסוק בנושאים מורכבים ולא מקובלים כמו מגדר וחילופי תפקידים ומינים, הגוף העירום שאינו מושלם תוך יצירת מודל של "אנטי-יופי" ושימוש בנושאים ואובייקטים אישיים ופרטיים כחלק מיצירת האמנות. בצילומיו השתמש לרוב בסביבה הביתית ובבני המשפחה הקרובה כאובייקטים ובכך יצר עבודות בעלות מטען אלגורי הבוחן מחדש ובצורה מורכבת זהויות מגדריות ותרבותיות. הסצנות המבוימות של טל ובני משפחתו בסביבתם הביתית קשורות קשר הדוק למופתים קלאסיים של יופי בציור ובמיתוסים תרבותיים שונים, אך גם שואבות מתולדות הצילום והקולנוע, ומקיימות דיאלוג מתמשך עם האיקונוגרפיה והסימבוליזם הדתי. היצירה של טל הינה ללא ספק אחד המבעים המרתקים ביותר באמנות הישראלית, כיוון שהיא נוגעת בצומת שבין ערכי המסורת האמנותית ושפתה לבין עולמו האישי של האמן ותפיסות חברתיות.

חלק מרכזי ביצירתו של טל נע סביב הקשר ההדוק והסימביוטי בינו לבין אשתו זהבה. זהבה, בעלת תואר ראשון בכימיה ובוגרת לימודים במדרשה לאמנות ברמת השרון, השתלמה בתרפיה באמנות ובדרמה יוצרת וסיימה דוקטורט בלימודי מגדר באוניברסיטת דרבי. זהבה היתה מקור השראה, שותפה פעילה בתהליך היצירה של טל, מודל לצילומיו ומרכזן של סדרות רבות של תצלומי דיוקנאות לבד, בזוג ועם בני המשפחה. הקשר הסימביוטי בין טל לאשתו אפשר חציית גבולות ונגיעה בנושאי טאבו והפך לשם דבר בעולם האמנות ליחסים יוצאי דופן ומעוררי השראה. תפקידה של זהבה כ"אשת האמן" היה מרכזי מאוד בחייה. עם זאת, זהבה כהנה כראש תחום חינוך בפקולטה לאמנות בסמינר הקיבוצים, והדוקטורט שלה התרכז בסביבה המשפחתית והשוואתה לארגון מקצועי. זהבה נפטרה בשנת 2006 ממחלת הסרטן. חודשים מעטים לפני פטירתה כתבה זהבה טקסט המופיע בקטלוג התערוכה "הריפוי של ט": "הגוף הוא היש הממשי, הוודאי, היחידי. הוא מקור השמחה והעונג, הוא מקור הסבל והכאב, הוא מאפשר לנו את כל הקיום. למרות זאת יש לנו נטייה להחביאו, להתעלם מנוכחותו, להסתירו בכסות." דבריה של זהבה יכולים להאיר, ולו במעט, את מקומו של הגוף ביצירותיו של בועז טל.
טל היה בנה של הציירת שולה טל (1919-2005), ממייסדי כפר האמנים עין-הוד וחברת קבוצת העשרה (1960-1951). למדה אמנות וציור בפאריז בשנות החמישים. עבודותיה התאפיינו בקו פיגורטיבי, שהציע אלטרנטיבה לאמנות המופשטת וניסח קו אמנותי בעל סממנים מקומיים ישראלים. ניתן להבחין בהשפעתה על יצירתו של טל בדרכים שונות.
הצעירה מבין שלושת בנותיו של טל, נופר, היתה חולה במחלה גנטית ונדירה. המחלה פגעה בכל מערכות  הגוף והיתה מוקד לטיפול אינטנסיבי ויומיומי של בני המשפחה. עובדה זו מסבירה בצורה נוספת את העניין של טל בגוף החולה, הפגום והלא-מושלם.
במהלך השנים, טל הציג ביותר מ-200 תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בארץ וברחבי העולם. יצירותיו פורסמו ביותר מ-70 קטלוגים. עבודותיו מצויות באוספים מוזיאליים ופרטיים כגון: משרד החוץ, ירושלים; מוזיאון ישראל, ירושלים; מוזיאון תל-אביב לאמנות; המוזיאון היהודי, ניו-יורק; המוזיאון לאמנות מודרנית, סן-פרנסיסקו; המוזיאון הבינלאומי לצילום, רוצ'סטר, ניו-יורק; המוזיאון לאמנות, יוסטון, טקסס; המרכז לצילום יצירתי, טוסון, אריזונה; הספרייה הלאומית, פריז; מוזיאון לודוויג, קלן, גרמניה; המוזיאון הלאומי לצילום, קופנהאגן, דנמרק; מוזיאון לאמנות הצילום, אודנסה, דנמרק; מוזיאון הצילום, שארלרואה, בלגיה; המוזיאון לאמנות הצילום, קיוסאטו, יפן, ובאוספים פרטיים.
בין תערוכותיו הבולטות בארץ נמנות: "מתווה לגבר ואישה" במוזיאון ישראל (1987), "אלגוריה/אלגרו נון טרופו" במוזיאון תל אביב לאמנות (2001), הריפוי של ט' בגלריית גורדון (2006) ו"בועזהבה" בגלריה האוניברסיטאית באוני' תל אביב (2009).
השכלתו האקדמית של טל מגוונת. בשנת 1977 סיים תואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטת חיפה ובשנת 1978 סיים תואר נוסף בקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. אחר סיום לימודיו נרשם ללימודי צילום ואמנות ב"מדרשה לאמנות" ברמת השרון. בשנת 2000 סיים לימודי דוקטורט בצילום ואמנות באוניברסיטת ניו יורק, ארצות הברית ובאוניברסיטת דרבי, אנגליה. בועז טל היה פרופסור לצילום ומרצה אהוב, ובמהלך השנים כיהן כראש המחלקה לצילום ומרצה במכללת ויצ"ו חיפה, ראש המחלקה לצילום ומרצה במדרשה לאמנות בית ברל, ודיקאן בית הספר לעיצוב במכון הטכנולוגי בחולון. במהלך כהונתו במכון הטכנולוגי בחולון הקים את גלריית ויטרינה ופתח את התוכנית לתואר שני ללימודי עיצוב ואמנות.
עבודת המחקר לדוקטורט, והמחקר החזותי של טל עסק בייצוגים של סרטן השד בצילום. הוא מצא כי מעבר לפחד המיסטי מפני המחלה ומה שקשור בה, אחר כריתת השד קיימת פגיעה פסיכולוגית. טל שאף להרחיב את מאגר הדימויים החזותיים להם הורגלנו של אישה ו"נשיות", ולכלול בתוך זה גם דימויים של נשים כרותות שד כדי שהצופה לא יחווה זאת כאנומליה ונושא סרטן השד ייכלל בשיח.
עבודתו של טל זיכתה אותו במשך השנים בפרסים ובמלגות ממוסדות וקרנות בארץ, ביניהן: מלגה מטעם קרן תרבות אמריקה ישראל 1992;פרס אנריקה קבלין לצילום, מוזיאון ישראל, ירושלים 1992; מלגת מחקר באמנות, משרד החינוך והתרבות1992; פרס השלמת ביצוע עבודה באמנויות פלסטיות, משרד החינוך והתרבות 1992; מלגה מטעם משרד החינוך והתרבות 1997; מלגת מחקר מטעם הקרן למחקר של בית ברל 1999; מלגת שהייה ב"סיטה", פריז 2000;  מלגה מטעם מועצת הפיס לאמנות 2003;  מלגה מטעם הסניף הישראלי של אונסקו, משרד החינוך והתרבות 2003; ובשנת 2008 זכה בפרס שר התרבות והספורט לאמנות ועיצוב.
כמו כן, טל נבחר כאורח כבוד ושותף פעיל בסימפוזיונים וכנסים בינלאומיים לצילום: בשנת 2001 היה אורח כבוד ב- Festival of Light, Odense FotoTriannale בדנמרק; אורח כבוד ובוחן פוטופו, באירוע צילום בינלאומי, בברטיסלאבה, סלובקיה; הוזמן כאורח כבוד ובוחן תיקי עבודות בפוטופסט ביוסטון, טקסס ארה"ב; נציג ישראל בכנס בינלאומי של התאחדות האמנים הבינלאומית בהילדנברג, גרמניה. בארץ היה חבר בוועדת שיפוט מלגות מטעם קרן תרבות אמריקה ישראל לאמנות ומלגות לתואר שני. וחבר ועדת שיפוט לפרס עידוד היצירה באמנות מטעם משרד המדע, התרבות והספורט.
בשנת 2012 נפטר בועז טל לאחר מחלה קשה. זהבה והוא נטמנו שניהם בבית העלמין בעין הוד.